שולחן עורך: תקציב המיסים (טור שבועי)

יחיאל בן חיים
כ"ט חשון ה'תשפ"ב 04/11/21
מה הם הסעיפים בתקציב שמהם חוששים החרדים יותר מכל • מי המתנגד המפתיע לגזירת החד פעמי נגד הציבור החרדי • איזה מס אנטי חרדי נוסף צפוי בקרוב • ממה חושש מנהל הסמינר המפורסם בבית שמש • והאם שר הדתות יצליח סופסוף להביא לבחירתו של רב העיר • ׳שולחן עורך׳, טור סיכום שבועי
ח"כ דוד ביטן והממתקים של חברי האופוזיציה (באדיבות המצלם)
ח"כ דוד ביטן והממתקים של חברי האופוזיציה (באדיבות המצלם)

נכון לשעת כתיבת השורות, תקציב המדינה לשנת 2022 טרם עבר, חברי הכנסת בעיצומו של מרתון הצבעות לאישורו לאחר שבליל אמש אשרו את התקציב לשנת 2021. לכל הדעות אישור התקציב הוא אבן דרך משמעותית בימיה של הממשלה הנוכחית. מעת קמה הממשלה, חברי הכנסת החרדים כינו אותה בשלל כינויי גנאי. לא מעט תהו לנוכח המתקפה, הרי זו דרכה של פוליטיקה, פעם אתה ליד השולחן, פעם אתה בחוץ. בסבב הנוכחי המפלגות החרדיות הפסידו, אחרי שקשרו את גורלם עם נתניהו, שיתכבדו וישבו בחוץ, על מה הכעס והמהומה? לשכם עלינו להבין את המשמעויות ולצלול לספר התקציב.

עוד טרם העברת התקציב, שר האוצר ליברמן, שאחראי כידוע על קמפיינים בזויים נגד הציבור החרדי, חתם על שורת צווים להעלאת מסים. בראש ובראשונה כמובן מס הקניה על רכישת כלים החד-פעמיים, שכמעט הכפיל את מחירם. לפי הערכת משרד האוצר, צפי ההכנסה השנתי מהמס עומד על 800 מיליון שקלים. את המס הסביר ליברמן כחלק ממאמצי ישראל להילחם בהתחממות הגלובלית – "המזהם ישלם". אלא שברור לכל כי מדובר בהחלטה מכוונת של ליברמן נגד הציבור החרדי, שכן בשל גודל המשפחות צורך יותר כלים חד פעמים. לא מדובר בהשערות בעלמא, דו"ח משרד האוצר מעלה כי הציבור החרדי משתמש בכלים חד פעמיים באחוזים משמעותיים הרבה יותר מהציבור הכללי ומהמגזר הערבי.

הטענה העולה מאליה – מדוע החרדים חושבים שרודפים אותם? ובכלל מה רע בקצת שמירה על איכות הסביבה? הרי ידועים דברי המדרש: "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך". לא תאמינו מה אומר ח"כ לשעבר דב חנין ממפלגת חדש, מי שנחשב לנציגם של הירוקים בכנסת. "אני נגד שימוש מוגזם בפלסטיק, אבל זה לא הדבר שצריך להתחיל בו. אם הממשלה רוצה לעשות מעשה בתחום משבר האקלים, יש שלל החלטות משמעותיות יותר: ביטול צינור הנפט למפרץ אילת; סגירת התעשיות המזהמות במפרץ חיפה; הובלת מהפכה בתחבורה ציבורית ועוד. אלא שהדברים האלו עולים כסף, לכן קל לה יותר להטיל גזירה על הציבור החרדי ואנשים עניים המשתמשים בכלים חד פעמים".

מעבר לנימוק האידאולוגי, בחינה של החלטת האוצר מעלה כי מטרת המס היא לא לשנות את המציאות. הכסף הצפוי להיכנס לקופת המדינה לא מיועד עבור הסברה לציבור, עידוד שימוש בכלי נייר מתכלים, הגדלת יכולת המחזור, מס נמוך יותר על כלים חד פעמים מתכלים וכן הלאה. מדובר בסוף בדרך קלה לגזירת קופון כבד, כשמי שצפוי לשלם אותו הם הצרכנים שמשתמשים הכי הרבה בחד פעמי – החרדים.

צו נוסף, התייחס להעלאת מסים על שתייה ממותקת. כמו במקרה החד פעמי, גם המס החדש הוסבר במלחמה בסוכה ובמגיפה המערבית של השמנת יתר. אלא שגם כאן ההכנסות הצפויות לעמוד על מאות מיליוני שקלים בשנה. כמו במקרה החד פעמי, הכסף שייכנס לא צפוי להיות מיועד עבור הסברה לתזונה בריאה או עידוד רכישת משקאות בריאים ומים. יתרה מכך, המחירים יעלו גם במשקאות הדיאט. לצד העלאת המחירים, צפויה להיכנס לתוקפה תקנה חדשה הקובעת עלות נוספת של עשרות אגרות לבקבוק שתייה גדול במסגרת דמי פקדון עד למחזור. בפועל, בשל העדר מקומות מחזור, מדובר בהתייקרות של כלל בקבוקי השתייה, גם בקבוקי המים.

מעבר לכך, חלק מחברות המים המינרליים הודיעו על התייקרות של 1.5 אחוז, בשל התייקרות חומרי הגלם. גם כאן ניתן לטעון כי העלייה לא קשורה לציבור החרדי. אלא שבהיבט המחזור, הציבור שצורך יותר מכל בקבוקים גדולים, שעד היום לא הוטלו עליהם דמי פקדון, הם משפחות מרובות ילדים. שנית, במסגרת ההתייקרות גם בקבוקי מיץ הענבים המיועדים לקידוש ולא לצריכה יומיומית גם הם התייקרו ולא הוחרגו מהצו, מה שמעיד על הכוונה העומדת מאחוריו.

החלטה נוספת, היא העלאת מחיר התחבורה הציבורית, באמצעות ביטול הנחת "ערך צבור". הנחה שמשרד התחבורה העניק לאלה שהטעינו את כרטיס הנסיעה בסכומים גבוהים. בנוסף, במסגרת העלאת גיל הפרישה לפנסיה שקידמה הממשלה, מגיל 65 בגברים ל-67 ומ-62 בנשים ל-65, תבוטל הנחת הגמלאים לאלה שלא הגיעו לגיל המתאים. כמו במקרים הקודמים, הטענה היא שמדובר בהחלטה מכוונת, היות והציבור החרדי בכל הסקרים והבדיקות עומד על אחוז בעלות על רכבים נמוך, לצד שימוש גבוה בתחבורה הציבורית. צווים נוספים, התייחסו להעלאת מחירי החשמל והארנונה למגורים. דבר הנוגע לכלל אזרחי ישראל, אך אין ספק שיורגש יותר בשכבות החלשות.

אם הקורא טרם השתכנע, ניתן לראות את השינוי לרעה ביחס לציבור החרדי בשאר סעיפי ספר התקציב. ראשית הקדמה קצרה, מרבית התקציבים עבור מוסדות חינוך חרדים, שירותי דת, תרבות תורנית ועוד, הגיע בשנים האחרונות ממה שנקרא ''כספים קואליציוניים''. כלומר, אלו כספים שלא קיימים בבסיס התקציב שמעניקה המדינה, אלא התחייבות של משרד האוצר למפלגות החרדיות. השנה, כשהמפלגות החרדיות באופוזיציה, מטבע הדברים הכספים הללו לא יגיע. כך תקציב הישיבות יקוצץ, כך שאם ב2019 אברך תוקצב ב900 שקלים, כעת התקצוב עומד על כ-650 שקלים, תקציב תלמיד ישיבה יעמוד על 360 שקלים.

תקציבים נוספים קוצצו מהחינוך העצמאי, מעין החינוך התורני והסמינרים לבנות, שם לפי הערכות מדובר בקיצוץ של למעלה מ-50 מיליון שקלים. גם תקציב הישיבות קטנות, לצד תקצוב פעילויות ומוסדות לנוער חרדי נושר קוצץ. תקציב התרבות תורנית ירד דרסטית בעשרות מיליוני שקלים. מנהל סמינר מקומי בבית שמש ששוחח עם 'מהדריניוז' הביע בפנינו את החשש הגדול מהאסון הכלכלי שצפוי להתרגש על הסמינרים בעקבות הקיצוץ.

החלטה כלכלית נוספת, שנוגעת לציבור החרדי ואושרה עוד טרם התקציב, היא השינוי בזכאות לסבסוד שכר הלימוד במעונות היום. עד השנה המדינה הכירה באברכים כסטודנטים והעניקה להם סבסוד מלא. ההחלטה הראשונה של ליברמן הייתה לבטל את ההכרה בכוללים, על מנת לעודד יציאה של האברכים לעבודה. המשמעות היא שהורה לשני ילדים נדרש לשלם כ5 אלף שקלים. בתרחיש שליברמן מדמיין, אברך ללא הכשרה שיצא לעבוד צפוי להשתכר שכר מינימום שעומד 5,300 שקלים.

יצוין, כי כנגד ההחלטה שנכנסה לתוקפה עומדות מספר עתירות לבג"ץ, כשבשלב זה משרד האוצר טרם מסר את תושבתו הסופית לבג"ץ. אחת הבעיות העיקריות שהמשרד יאלץ להסביר, מדוע סטודנט לפילוסופיה או כל תחום אחר לא יצרני זכאי לסבסוד ואילו אברכים הלומדים לרבנות או דיינות, שני תחומים המפוקחים על ידי המשרד לשירותי דת, שאף עורך את הבחינות השנתיות ומנפיק את תעודות הגמר.

לצד הקיצוצים וההחלטות, הממשלה אחראית לשינוי דרמטי בכל הנוגע לרפורמים. בין סעיפי התקציב, אושר גם תקציב מיוחד בסך 40 מיליון שקל לתקצוב 'האגף ליהדות מתחדשת' שהוקם במשרד התפוצות ומיועד לרפורמים בלבד.  עד כה בחסות היועמ"שים והבג"צים הרפורמים כבר קיבלו חלקים מהתקציבים השונים לתרבות יהודית וכדומה, כעת הם מקבלים תוספת של עוד עשרות מיליוני שקלים המיועדים אך ורק עבור תכניות ההרס והחורבן שלהם. תקציב נוסף, יגיע דרך משרד התרבות והוא מיועד עבור "רבנים" רפורמים. כך שבפועל, לראשונה מדינת ישראל מכירה באופן רשמי ביהדות הרפורמית והקונסרבטיבית כתנועה שווה ליהדות האורתודוכסית שהינה רוב רובה של יהדות ארץ ישראל.

ההכרה לא נעצרת שם וצפויה להמשיך גם למקום הקדוש ביותר – הכותל המערבי. כזכור, בזמנו אישרה הממשלה את מתווה הכותל שהעניק לרפורמים רחבה קטנה בצד הדרומי של הכותל, אלא שלאור התנגדות הציבור החרדי והדתי חזרה בה הממשלה מהמתווה. עיקר ההתנגדות היה ההכרה הרשמית בנתינת רחבה ייעודית ליד הכותל. כמו גם היחס המזלזל והבוטה של אנשי התנועה הרפורמית לאורך מאתיים שנים כנגד בית המקדש והכותל המערבי, שהשתנה רק לאחר ההבנה שלאור התבלבלות העצומה בקרבם בארה"ב העתיד שלהם הוא בישראל בקרב הציבור החילוני.

לאחר ביטול המתווה, נציגות התנועה בארץ מתעקשות להגיע ולעורר פרובוקציות בעזרת נשים, תוך כדי תפילה בניגוד למנהג המקום. ראש המגנים עליהם הוא יו"ר ועדת חוקה, "הראבי גלעד קריב, המנצל את חסינותו הפרלמנטרית ומכניס לעזרת נשים ספר תורה, על אף תקנות הכותל האוסרות זאת.

אם זה לא מספיק, לפני שבועיים שר התפוצות נחמן שי הודיע כי מתווה הכותל עבור החברה הרפורמית עתיד להיות מקודם מיד לאחר אישור התקציב. לדבריו, "פניתי לראש הממשלה נפתלי בנט והנחנו על שולחן הממשלה הצעת החלטה בעניין הזה - לחזור למתווה הכותל המקורי". לטענתו, "גם השר לשירותי דת מתן כהנא ושר השיכון זאב אלקין מסכימים אתנו על המתווה".

השנה מציינת הרבנות הראשית מאה שנים להיווסדותה, אם כי לפי החלטות הממשלה זו עשויה להיות שנתה האחרונה. אין זה סוד כי הציבור החרדי התנגד לרבנות הראשית מטעמים שונים, אך כולם הסכימו כי מעט היהדות שהיא סיפקה לכלל האוכלוסייה עדיפה מכלום. כעת גם המעט בדרך להעלם.

בראש ובראשונה רפורמת הכשרות אותה קידם השר כהנא. עד היום בכל רשות מקומית הייתה מעוצה דתית הכפופה לרב מקומי שהעניקה את תעודת הכשרות, לפי שתי נורמות: רגילה או מהדרין. הבד"צים הפרטיים היו תוספות כשרות במקומות שנדרשו לכך. כעת לפי הרפורמה המצב ישתנה לחלוטין. הרבנות הראשית תקבע נורמות הלכתיות וכל גוף שיעמוד בנורמות הללו יוכל לתת כשרות, כאשר הרבנות הראשית היא רק הגורם המפקח. לצד זאת, כל גוף של שלושה רבנים יוכל לקבוע נורמות הלכתיות שונות, אף ברף נמוך יותר משל הרבנות ולתת כשרות. המשמעות ביטול הרף המינימלי של הכשרות, לצד ביטול מוסד רבני הערים, היות וכעת הכשרות תהפוך לתחרותית ובעל עסק ייקח את הכשרות הזולה ביותר ולא את זו הנצרכת.

רפורמה נוספת המקודמת בקנה היא שינוי מדיניות הגיור. אם כי בנושא זה ראוי לציין שהמצב כיום בעייתי, היות ובחסות ביהמ"ש הרשויות מכירות גם בגיור רפורמי. עוד החלטה אותה מקדם השר בימים אלו – שינוי הגוף הבוחר לרבנות הראשית. בעוד שנתיים יתקיימו הבחירות, מסיבות שונות לציבור התורני יש רוב מקרב חברי הגוף, כך שהניסיונות לבחירתם של רבנים ליברלים יותר נבלמו, כעת גם זה צפוי להשתנות.

אם מישהו חושב שמדובר בגוזמאות בעלמא, כדאי שיקשיב לסיפור של הרב שמואל אליהו, רבה של צפת ובנו של הגר"מ אליהו. לפני חודשים ספורים מונה לאחראי הכשרות של העיר חצור הסמוכה לצפת, בשל פטירת הרב המקומי. במהלך ביקור במפעל המקומי 'פרי גליל' מצא הרב כי 500 טון של ירק קפוא שהוכן לשיווק נגוע בתולעים ברמה שלא ניתן להחתים על הסחורה "כשר". לאחר דין ודברים עם מועצת הרבנות הראשית וחיפוש קולות שונות, הודיע הרב כי למרבה הצער לא ניתן לשווק את הסחורה ככשרה. הפלא ופלא, ימים ספורים לאחר מכן הודיע השר על תחילת הליך בחירת רב ראשי לחצור. גורמים המעורבים בעולם הכשרות טוענים כי מטרת השר להביא לבחירת רב מקל שיאפשר את שיווק הסחורה, על אף החלטת מועצת הרבנות הראשית והרב אליהו.

אומנם ניתן לטעון בתמימות כי בהעדר רב מכהן מטרת השר היא להביא למינוי רב, ללא כל כוונות נסתרות. אלא שהמציאות בה בערים רבות, כולל כמה ערים גדולות ומשמעותיות כמו בית שמש לדוגמא, אין רב בתפקיד, מעלה תהייה נוקבת על הנחיצות והבהילות במינוי רב בחצור, אם לא אותם 500 טונות של ירק קפוא. ומה יעלה בגורלה של בית שמש? האם השר כהנא יצליח סופסוף להביא לבחירתו של רב רשמי לעיר? ימים יגידו.

לצד הרבנות הראשית, בימים אלו מקדמת הממשלה את חוק הגיוס, הצפוי לעלות בשבועיים הקרובים. החוק אומנם קובע פטור גורף לתלמידי ישיבה מעל גיל 21, אך בו באותה עת הוא קובע יעדי גיוס גבוהים, כאשר במידה וישיבות לא יעמדו בייעדי הגיוס תקציבים יקוצץ. התקוות של המפלגות החרדיות לעצירת החוק, תלויה באורח פלא בח"כ מנסור עבאס, מי שמוגדר על ידם כ"ראש הממשלה בפועל" ואחד שלא ידוע בחיבה יתרה בלשון המעטה לצה"ל. אלא שבממשלה מן הסתם יכריחו את מפלגת רע"מ להצביע בעד, אחרת הם יתנגדו לחוקים אותם מבקשת רע"מ לקדם, בראש ובראשונה: הכרה בבנייה הבלתי חוקית של הערבים בדרום ואפשרות חיבור מאות אלפי בתים לתשתיות. בבחירה בין חרדים לערבים, בחרו חובשי הכיפה בממשלה, בנט, אורבך, כהנא ואלקין את האחרונים.

תגובות

* אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש באתר, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע.