שולחן עורך: סגר טיפש (טור שבועי)

יחיאל בן חיים
ג' תמוז ה'תש"פ 25/06/20
מדוע במשרד הבריאות לא הפיקו לקחים מהסגר הכושל על בית שמש • מה גרם לאבדן האמון בין האזרחים לממשלה • למה ברח אחד הח"כים כשמשה אבוטבול התיישב לידו בועדת הקורונה • האם עיריית בית שמש נרדמה הפעם בשמירה • והתפרצות נוספת ברמב"ש ב' היא רק שאלה של זמן • 'שולחן עורך' - טור סיכום שבועי
שר הבריאות בביקורו אצל כ"ק האדמו"ר מבעלזא, השבוע (באדיבות המצלם)
שר הבריאות בביקורו אצל כ"ק האדמו"ר מבעלזא, השבוע (באדיבות המצלם)

הסגר שהוטל השבוע על העיר החרדית אלעד, מלמד אותנו יותר מכל על עומק הבעיה שבה נתונה מדינת ישראל במסגרת המאבק בקורונה. בתחילתו של גל ההתפרצות הראשון, לפני כמעט ארבעה חודשים, נשמעה ביקורת רבה על אופן ההתנהלות של הממשלה ומשרד הבריאות. החלטות רבות שהתקבלו בזמנו התבררו בתוך זמן קצר כשגויות ולא מדויקות, הערכות של גורמי המקצוע התגלו חיש מהר כמוגזמות וחסרי כל ביסוס.

הטענה שעמדה לזכותם של קברניטי משרד הבריאות, היא שנגיף קורונה הוא תופעה חדשה בעולם ושאף אחד לא יודע איך להתמודד איתו באופן מדויק. ההחלטות מתקבלות תוך כדי תנועה, משפרים עמדות כל הזמן ומנסים ללמוד את המחלה ולהגיב בהתאם. הנחת המוצא היתה שצריכים להתכונן לגרוע מכל בכדי להיות מוכנים לכל תרחיש, בתקווה שיהיה קל בהרבה מהתמונות שראינו במדינות אחרות ברחבי העולם.

האמת? טענה הגיונית ומתקבלת על הדעת. מסיבה זו ראינו גם שהציבור סלחן באופן יחסי לשגיאות שנעשו, מבין את הסיטואציה המורכבת ומגיב בהתאם. אבל, ופה יש אבל גדול מאד. כיום אנחנו ארבעה חודשים מאוחר יותר. למשרד הבריאות היה את כל הזמן שבעולם ללמוד מהטעויות של עצמו ולהשתפר. אז איך הגענו למצב שבו חוזרים שוב על טעויות שנעשו בגל הראשון, כאשר כבר בזמנו הבנו שסגר כשלעצמו אינו מועיל ורק פוגע באמון הציבור?

קחו לדוגמא את הסגר שהוטל על בית שמש. בשונה מהסגר שהיה בבני ברק והיה חלק משיתוף פעולה כלל מערכתי, הסגר על בית שמש היה "סגר טיפש". פשוט סוגרים כניסה ויציאה מהשכונות, בלי פינוי של חולים למלוניות, בלי קבלת אחריות של פיקוד העורף על האזור, כלום. פשוט סגירה הרמטית של השטח כדי שהתושבים לא יצאו וידביקו אחרים. התוצאה כמובן היא מדגרת קורונה שיוצאת משליטה ללא כל דרך למנוע הדבקה מאסיבית בין התושבים. מהר מאד הבינו מקבלי ההחלטות שזו שטות גמורה והסירו את הסגר.

אם כך, איך למען ה' הגענו היום, שלושה חודשים אחרי, לאותו המצב בדיוק?! מי חשב שלהציב שוטרים בכניסה לעיר אלעד ופשוט למנוע כניסה ויציאה של תושבים, זאת הדרך לצמצם את התחלואה עיר? ומה עם משפחות ברוכות ילדים הגרים בצפיפות? ומה עם עשרות אלפי ילדים הלומדים יחד בבתי ספר? המדינה לא הציעה שום פתרון לתושבי אלעד. שום שיתוף פעולה, שום קבלת החלטות משותפת, כלום. פשוט גדרות מסביב לעיר וזהו. בשביל מה היה לנו את מקרה בית שמש אם לא כדי ללמוד מטעויות ולהשתפר? כבר אמר החכם, "ההגדרה של אי שפיות היא לחזור שוב ושוב על אותו דבר ולצפות לתוצאות שונות".

הנושא החשוב ביותר במאבק המשותף בקורונה, הוא האמון של האזרחים ברשויות. כדי שאנשים יצייתו להנחיות ויפנימו את ההוראות למרות הקושי הטבעי שטמון במגבלות, חייבת להיות הבנה והכרה שזהו הדבר הנכון לעשות באותה נקודת זמן. לצערנו הרב האמון הזה איננו. התחושה היא שההחלטות מתקבלות באטימות מצד הקברניטים ובניתוק מעשי מהשטח. איש מהם אינו יורד לעם ומספק לו תשובות מתקבלות על הדעת.

ואם הטענה הזו נכונה כלפי כלל האוכלוסייה, הרי שבנוגע לציבור החרדי הדבר נכון עשרת מונים. כבר חודש שלם שהציבור החרדי זוכה למחמאות מקיר לקיר על התנהלותו בגל השני של ההתפרצות. בהשוואה לעליה שהיתה כל העת בתל אביב, הערים החרדיות שמרו על מספרים נמוכים לאורך כל הדרך והתושבים צייתו להנחיות. עיתונאים רבים ובכירי מערכת הרפואה ציינו עד כמה הציבור החרדי מקפיד באדיקות על עטיית מסכות וריחוק חברתי, לעומת הציבור החילוני שמתנהל כאילו קורונה היא בירה מרעננת לקיץ.

ולמרות כל זאת, ברגע שהחלו המספרים לעלות מעט באלעד ובשכונות החרדיות בטבריה, בין רגע החליטו על הטלת סגר ללא כל נימוק מתקבל על הדעת. כאילו שבתל אביב לא מתמודדים עם עלייה משמעותית בכל יום שחולף, כאילו שבעיר בת ים אין מספרי תחלואה מבהילים. יש עליה בכל הארץ, ומי שמשלם את המחיר אלה החרדים. הציבור הנוח והממושמע שלא יתקומם נגד ההחלטה השערורייתית. כמובן שאיש לא העז להטיל סגר על שכונת 'עג'מי' ביפו למרות המספרים הגבוהים שם.

מלבד שבירת האמון מול האזרחים, הנזק התדמיתי שנגרם לציבור החרדי כתוצאה מכך הוא אדיר. הנה סיפור קטן שאולי ימחיש עד כמה. לפני שלושה חודשים, בעיצומו של גל התחלואה הראשון, הגיע ח"כ משה אבוטבול לאחד מדיוני ועדת הקורונה בכנסת שבה הוא חבר. לתומו התיישב במקומו והדיון החל. לפתע קם אחד הח"כים שישב לצידו ועבר לשבת במקום מרוחק כשהוא מסביר לאבוטבול, "סליחה שאני עובר מקום, אבל אתה מבית שמש, אני לא רוצה להידבק בקורונה".

כך יוצרים נרטיב. כך הופכים את הציבור החרדי למצורעים ומפיצי מחלות, ואת העידוד לתופעה הבזויה הזו ראינו בערוצי התקשורת מדי ערב. אך מה לנו כי נלין על התקשורת כאשר משרד הבריאות מעודד באופן אקטיבי את השקר הזה ואף משתף איתו פעולה. כל רגע שהסגר על העיר אלעד חי וקיים הוא אות קין לממשלת ישראל. אם חשבנו ששר הבריאות החדש, חובש הכיפה, ישים סוף לחרפה הזאת, הרי שהתאכזבנו לגלות כי לא מיניה ולא מקצתיה.

והאמת? יותר מכל מאכזבת ההתנהלות של מנהיגי הציבור החרדיים. השר אריה דרעי שבסיבוב הקודם לקח על עצמו את המשימה שהטיל עליו רה"מ וריכז את הטיפול בקורונה במגזר החרדי, הודיע לאחרונה לנתניהו שהוא מחזיר את השרביט ומתפטר מהתפקיד. ליצמן ברח ממשרד הבריאות כנשוך נחש הישר לזרועותיו החמות והמגוננות של משרד השיכון, וגפני סירב גם הוא לבקשתו של נתניהו לקחת על עצמו את האחריות.

להתראיין בתקשורת ולזעוק גוועאלד הם יודעים היטב, אבל מה עם נקיטת פעולות אקטיביות? איך נבחרי הציבור שיושבים בצמתים הכי חשובים מאפשרים לאפליה כ"כ בוטה להתחולל מתחת לאפם והם לא עושים מאומה. חז"ל כבר אמרו בהקשר זה "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם" שליח ציבור משמעותו לא רק רכב שרד ויועצים פרלמנטרים, אלא אחריות אישית על הציבור שבחר בכם ונותן בכם את אמונו.

ועכשיו נעשה תרגיל קצר: צאו רגע מהבית. כן כן, קומו על הרגליים, פתחו את הדלת והאזינו. אתם שומעים את זה? ששששש... שקט. שומעים את השקט? זהו השקט המטריד שמגיע מכיוון הבניין הירקרק של קניון נעימי. בסיבוב הקודם הרעפנו שבחים על התנהלות העירייה בהתמודדות עם גל התחלואה. לקיחת אחריות מהירה, שיח מול רבני הקהילות בעיר, מערכת הסברה משומנת שפעלה ללא לאות. כל אלה הביאו לתוצאות טובות, ובחסדי ה' הצליחה העיר להתאושש ולהתגבר על ההתפרצות הדרמטית שהתחוללה בה.

הפעם הכל נראה אחרת. עושה רושם כי מישהו נרדם בשמירה. שיכורי ניצחון מהתוצאות בסיבוב הראשון, מאפשרים לעצמם החברים בהנהלת העירייה לנוח על זרי הדפנה מבלי להבין שהתפרצות שניה בעיר היא רק שאלה של זמן. בחודש האחרון לא ראינו פעילויות הסברה, מלבד מיני קמפיין הנושא את הסלוגן המבריק "בית שמש אומרת לקורונה עד כאן", לא ננקטו פעולות מעשיות. לא ראינו היערכות והפקת לקחים מבחינת מחלקות הרווחה והבריאות. מציאת פתרונות למוסדות החינוך, הסברה בהיקף נרחב ללא הרף, אכיפה של ההנחיות במרחב הציבורי. נאדה.

ומי שחושב שבית שמש למדה לחיות עם הנגיף ולנצח אותו, שיעשה סיבוב ברחוב נהר הירדן ברמב"ש ב'. שם יגלה כי באופן לא  מפתיע, מסכה היא עדיין מושג השייך לחג הפורים. נדיר למצוא מבין התושבים כאלה ההולכים עם מסכה על פניהם כהוראת החוק. האם זה מפריע להצטופף עשרות אנשים בתחנות האוטובוסים? הצחקתם אותם. הנחיות משרד הבריאות הם עניין לציונים בלבד. אנחנו נהיה בסדר. או בסגר. שיהיה בהצלחה.

תגובות

* אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש באתר, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע.