שולחן עורך: ממשלת השקרים (טור שבועי)

יחיאל בן חיים
א' תמוז ה'תשפ"א 11/06/21
מתי הושגו לראשונה הסיכומים על הקמת ממשלת השינוי • באיזה שקר גס נתפסו אנשי ׳ימינה׳ במהלך הנסיון לטשטש את הפרות הבחירות • מי מעוניין למנוע מנתניהו להיבחר שוב לכנסת • איזו הבטחת בחירות לפיד הפר ברגל גסה בדרך להחלפת השלטון • ומדוע החרדים לעולם לא יצטרפו לקואליציה הנוכחית • ׳שולחן עורך׳ - טור סיכום שבועי
פגישת ראשי המפלגות השבוע (צילום: רענן כהן)
פגישת ראשי המפלגות השבוע (צילום: רענן כהן)

השבעת הממשלה בשבוע הבאה אינה תוצאה של המשא ומתן בשבועיים האחרונים, אלא הבשלה של מהלך ארוך שנרקם כבר זמן רב מאחורי הקלעים. הסיכומים העקרוניים על הקמת ממשלת השמאל הושגו עוד לפני שהוכרזה מערכת הבחירות האחרונה. כן, בזמן שבנט ושות' הסתובבו באולפנים והאשימו את נתניהו בקמפיין שקרי כנגדם תוך שהם מפזרים הבטחות וחתימות שלא ישבו עם לפיד, הם כבר היו מתואמים לחלוטין.

כדי לצטט את כל ההבטחות של בנט ושקד רק במערכת הבחירות האחרונה, שהופרו ברגל גסה, נצטרך מגזין עב כרס, לא נעשה זאת, הקוראים בוודאי מכירים את הדברים. אבל לא מדובר רק בהבטחות פוליטיות – פרסונליות גרידא, כמו ישיבה עם לפיד ומרצ וכדומה, אלא בהפרת ההבטחות העקרוניות. בראיון מביך לחדשות 12, טען בנט כי לשמור על ההבטחות כל אחד יכול אבל צריך אומץ להפר אותם, כך אמר. לא המצאנו כלום. הוא גם טען שלא הפר את "ההבטחה הליבתית" שלו, שהיא לדבריו מניעת בחירות. פתאום מניעת בחירות הפך לדבר החשוב ביותר בדמוקרטיה, כן זו שמבוססת על בחירות, וכדי שחלילה וחס לא יהיו בחירות מותר למחוק כל דבר אחר, מערכת המשפט, הנגב, הביטחון, המשילות.

הנה סיפור בהקשר הזה, שמלמד עוד על השקרים. בימינה תדרכו כי ההסכם עם רע"מ אינו כל כך גרוע ולא מדובר במכירת הנגב באופן מלא (מעניין איך קוראים להקפאת כל ההריסה של בניה בלתי חוקית והתחייבות כי בנט בעצמו יבקש מהיועץ המשפטי לבטל אפילו את קנסות העבר שניתנו). כחלק מהתדרוכים, סיפרו בימינה שהם התייעצו בנושא עם אנשי עמותת 'רגבים', שפועלת בנושא המשילות והבניה הבלתי חוקית בנגב. אלא שברגבים הבהירו כי אכן התקיימה התייעצות איתם בשבועות האחרונים, אבל מה שמופיע בהסכם שונה לחלוטין ומדובר בצעדים מסוכנים. ודרך אגב למדנו שכבר שבועות מתייעצים בימינה כיצד לנסח את ההסכם עם רע"מ, ולנו הם מספרים שהם בכלל פעלו להקמת ממשלת ימין, ורק לאחרונה כשראו שאין אפשרות פתחו במשא ומתן עם לפיד.

בתוך ההסכמים הקואליציוניים ישנו סעיף המדבר על חוק להגבלת כהונה של ראש ממשלה לרבות סעיף צינון. הגבלת כהונה כשלעצמה היא צעד שניתן להתווכח עליו בצורת משטר פרלמנטרית כפי שהיא נהוגה בישראל, אבל זה ויכוח לגיטימי ובהחלט ניתן להבין את הטיעון בעד. מה שלא לגיטימי, וגם לא ממש חוקי, זה הנוסח שהוצע ולפיו על מי שכיהן במשך שמונה שנים רצופות כראש ממשלה יאסר לא רק לכהן כראש ממשלה, אלא אפילו להתמודד לכנסת במשך 4 שנים. מכיוון שכיום ישנו רק אדם אחד שכיהן 8 שנים רצופות כראש ממשלת ישראל – בנימין נתניהו, החוק למעשה אוסר עליו להתמודד בבחירות. כי למה להתמודד עם יריב פוליטי, אם אפשר פשוט למנוע ממנו להתמודד ולמחוק אותו ואת מאות אלפי תומכיו.

והנה עוד שקר. הצעת החוק הזו התפרסמה על ידי עמית סגל ועוררה כצפוי סערה גדולה. בימינה מיהרו לפרסם תגובה כי אכן ההצעה עלתה אבל היא לא תקודם והם לא מסכימים לה. אלא שמתברר, כי בימינה הכירו את הצעת החוק, הסכימו לה, אבל נבהלו מהרעש הציבורי ומיהרו לסגת בהם, לפחות בתגובה. עוד מתברר כי לא מדובר רק בהצעה שנזרקה לחלל האוויר, מי שעומד מאחורי ההצעה הם אנשי תקווה חדשה, שנמצאים ב'ציר' עם ימינה, והם כבר הגישו את הצעת החוק באופן רשמי, והניחו אותה על שלחן הכנסת.

אבל לא יפה להאשים רק את ימינה, כביכול רק הם משקרים ומפרים הבטחות. גם יאיר לפיד נמצא עמוק בעסק. אין הרבה דברים שלפיד עקבי בהם לאורך השנים, בין הדברים הבודדים שכן הוא נושא הממשלה הצרה. אחת מהבטחות הבחירות של לפיד מאז שהתמודד לראשונה בבחירות 2013 הייתה להקים ממשלה קטנה, רק של 18 שרים בלבד, הוא עמד על כך שהחוק הזה יחוקק כבר בחודשים הראשונים להקמת ממשלת השמד ההיא, למרות שאותה הממשלה בעצמה לא עמדה במגבלת 18 השרים. כשביטלו את החוק בהוראת שעה בממשלה היוצאת וזו שלפניה, לפיד ואנשי יש עתיד נאמו נאומים חוצבי להבות על הג'ובים והכספים, ולפיד כידוע לכם יודע לנאום בפאתוס מרגש. אבל הממשלה הזו, הראשונה שהוא מקים בעצמו תמנה לפחות 26 שרים ומי יודע עוד כמה סגני שרים, וגם הם יצטרכו כצעד ראשון לשנות את החוק.

לא רק מספר השרים הפריע ללפיד שומר הקופה הציבורית. הייתה לו התנגדות חריפה מאוד לחוק הנורבגי המאפשר לכמה שרים או סגני שרים להתפטר מהכנסת ולהכניס חברי כנסת אחרים במקומם. החוק הוא חוק טוב מאוד, ההיגיון שלו ברור, שר ממילא מוגבל בפעילות הפרלמנטרית שלו ולא יכול להגיש חוקים וכדו' בשל הפרדת הרשויות, בנוסף לזה הוא עסוק במשרדו, ורצוי שיכנס ח"כ אחר שיכול להשקיע את כולו בעבודה בכנסת, בוועדות ובמליאה, המציאות מוכיחה שזה עובד מצוין. אבל לפיד זעק זעקות עד לב השמים כנגד החוק הנורבגי, מרוב זעקות הוא כנראה לא שם לב שהממשלה שלו תרחיב את החוק באופן חסר תקדים.

והנה הגענו לסיפורי ניר אורבך. שעה קלה לפני ההודעה הרשמית ביום רביעי שעבר, החלו הדיווחים כי ח"כ ניר אורבך מימינה, שוקל להתנגד להקמת ממשלת השמאל. אורבך אמנם הביע הסתייגות מסוימת ממהלכי הקמת הממשלה, אך הבהיר כמה פעמים כי הוא תומך בבנט וכן אמר כי במידה ולא יסכים להקמת הממשלה הרי שיתפטר מהכנסת ולא יצביע נגד.

כבר ביום רביעי נועדו בנט ואורבך בכפר המכביה, וביום חמישי נפגשו שוב. בתום הפגישה פרסם אורבך הודעה בה נאמר: "נפתלי ואני הולכים יחד בדרך נאמנה ומשותפת מזה שנים ארוכות. הצטרפתי לימינה בראשות נפתלי בנט עם הסתכלות ארוכת טווח לטובת מדינת ישראל. אעשה הכל כדי שזה יצליח. אין לי שום כוונה לנהל שיחות עם מי שלא נקפו אצבע בחודשיים האחרונים להקים ממשלת ימין". מאחורי הקלעים מתברר כי ביום רביעי, שעה קלה לפני שלפיד הודיע לריבלין 'עלה בידי', התכוון אורבך לפרסם הודעה רשמית כי הוא מתנגד להקמת הממשלה, אלא שאיילת שקד שהוזעקה אל הכנסת, מנעה ממנו פיזית לפרסם את ההודעה.

ההתלבטויות של אורבך נמשכו ונמשכו, וכך גם הלחצים. כדי לסייע לו בכך, הוצע לו להשתדרג מח"כ לשר ולקבל את תיק ההתיישבות. ביום שלישי פרסם אורבך באופן סופי את החלטתו להצביע בעד הממשלה. לא נביא כאן את כל ההודעה הארוכה מדי, ומלאת הקלישאות. לפתע אורבך שלפני פחות משנתיים חתם על ריצה משותפת עם איתמר בן גביר, נזכר ש'הציונות הדתית' שלא יכולה לשתף פעולה עם הימין והשמאל היא לא בית המדרש שלו, ועוד כיוצא בזה. התלבטות אמיתית לא הייתה כאן, אורבך הולך עם בנט יותר מדי זמן, ואף אפשר לו לפרק את הבית היהודי לצורך הרפתקת הימין החדש.

בעניין תיק ההתיישבות הדברים פחות פשוטים. זוכרים את חגית משה? כן זו שניצחה את ניר אורבך בקרב על ראשות הבית היהודי, אבל לא הגיעה להסכמות עם סמוטריץ' ובסוף גרמה לכך שהמפלגה לא תתמודד בתמורה להבטחה מבנט להתמנות לשרה. אז מתברר שהתפקיד הזה מיועד לה, היא בינתיים לא רוצה שאורבך יריבה יחזיק בו, אבל גם לא רוצה להתמנות בעצמה, אלא למנות מישהו מטעמה.

כמות ההבטחות שהופרו במהלך השבועיים האחרונים יכולים למלא ספר עב כרס שעוד ילמד בבתי הספר לפוליטיקה בתור מודל אזהרה לפוליטיקאי המתחיל. בשורה התחתונה, בשם תאוות השלטון נפתלי בנט מכר את כל ערכיו בכדי להתמנות לראש הממשלה, ויחד איתו כל ראשי המפלגות בגוש השינוי שקידשו לעצמם את הערך המרכזי במדינת ישראל: רק לא ביבי. ואם מישהו עוד האמין לרגע לאנשי ימינה שקראו שוב ושוב למפלגות החרדיות להצטרף לממשלה, הגיע הפרסום אמש בחדשות 12 לפיו ליברמן חזר השבוע על התחייבותו שלא להכניס את המפלגות החרדיות לקואליציה. דמוקרטיה, כבר אמרנו?

תגובות

* אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש באתר, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע.